ת"א 2343-06-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע נגד שלושה נתבעים: עו"ד אלי סלמן, רעייתו עו"ד ענבר סלמן ועו"ד דודי לוי. התובעת היא אשתו של ציון זוארץ, שהסתבכויותיה הכלכליות עם הנושים הובילו לאירועי תיק זה. ציון והתובע היו לקוחות של עו"ד סלמן ועו"ד לוי. בשל חובו של ציון, שנבע מניהולו העסקי הכושל, הסכימו עו"ד סלמאן וציון כי מניותיו של האחרון בחברה יוחזקו בנאמנות על ידי הראשון. זאת כדי שציון יוכל להמשיך לפעול ולהחזיר לנושיו. עו"ד סלמן המשיך לנהל את כספי החברה גם לאחר סיום השותפות עם עו"ד לוי. כאשר הורע מצבה הכלכלי של ציון, הוסכם כי שתיים מדירותיה של התובעת יימכרו. התמורה הייתה אמורה להיות מוחזקת בנאמנות על ידי עו"ד סלמאן, ולשמש בהתאם להנחיית ציון, לרבות לצרכים עסקיים ולפירעון חובותיו. התובע חתם על מסמכים בעניין זה, המורים לנאמנים לפעול בהתאם. הדירות נמכרו, והתמורה שימשה כמוסכם. טענות התובעת, שהיו חסרות בסיס לטענת השופטת, דרשו מהנתבעים להשיב לה את התמורה ממכירת הדירות. לטענתה, או שלא חתמה על מסמכי ההוראה או שעשתה זאת מבלי להבין את תוכנם. השופטת מצאה את עדויותיהם של עו"ד סלמן ועו"ד לוי אמינות יותר, ודחתה את טענות התובעת וציינה כי המסמכים החתומים סותרים את טענותיה. בנוסף, בחן השופט את חזקת חלוקת החובות בין בני הזוג וקבע כי התובע אחראי למחצית מחובותיה של ציון לעו"ד סלמאן, בסך 193,133 ש"ח, ולמלוא החוב בגין שכר טרחת התובע עצמו והוצאותיו ממכירת הדירה באילת, בסך 23,402 שקל. התובע חויב לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪, והתביעה שכנגד תשולם תוך 30 יום. השופט דחה גם הודעת צד ג' הקשורה לתיק.