בש"פ 3603/19

תקציר

הערעורים על אי גילוי ראיות על ידי התביעה נדחו, למעט סוגיה שולית הנוגעת לראיות דיגיטליות שהשופט פסק לטובת המערער. השופט הסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הייתה הסתרה מכוונת מצד התביעה. חזקת התקינות המינהלית חלה במקרה זה, וטענות המערערים בדבר הסתרת ראיות לא נתמכו. עוד הסכים השופט כי התביעה הגישה את כל החומרים הרלוונטיים הנוגעים להימצאות סמים בביתו של ליברמן, וכי הבקשות לקבלת רישומי עבודתו הפרטיים, אחזקות החברה וחומרי חקירה חסויים אינן מוצדקות וחסרות הסבר באשר לרלוונטיות שלהן להגנה. באשר לראיות הדיגיטליות, קבעה השופטת כי על המערערים לקבל מיפוי כללי של המידע הכלול בחומרים הדיגיטליים, בנוסף לחיפוש הממוקד שכבר נערך לבקשת ההגנה. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי כי הבקשה לקבלת פרטים נוספים על חומרי חקירה חסויים אינה מוצדקת, שכן היא מבוססת על ספקולציות. השופט דחה את הבקשה לקבלת חומרים הקשורים לפרויקט "דקה לשמונה", והסכים עם הערכאה הנמוכה יותר כי מדובר בניסיון למסע דיג, וכי רשויות החקירה כבר סיפקו את כל החומרים הרלוונטיים. השופטת דחתה גם בקשות לקבלת חומרים הנוגעים למערכת היחסים בין ליברמן לעד המדינה, איתי פנקס, וכן חומרים הנוגעים למספר תיק אחר שהוזכר על ידי המערערים, שהתביעה הבהירה כי מדובר בטעות. השופט לא הכריע בבקשה לעיין בחומרים הנוגעים למעצרו של המערער, שכן בית המשפט המחוזי לא הכריע גם בסוגיה זו, ויש להעלותה שם. השופט לא מצא מחלוקת לגבי הנספחים לבקשות לצווי חיפוש ומעצר, וסוגיה זו יכולה להיפתר בקלות בין הצדדים. גם הבקשה לקבלת חומרי חקירה הנוגעים לעבירות סמים שביצע ליברמן בחו"ל נדחתה, שכן החומרים לא היו בשליטת התביעה, והבקשה התבססה על ספקולציות שעשויות להיות קיימות ועשויות להיות רלוונטיות. גם הבקשות לקבלת התיקים האישיים של ליברמן ושל עד נוסף משירות המדינה נדחו, משום שלא הוסברו מספיק ונראו לא רלוונטיות. לבסוף דחה השופט את הבקשה לפירוט ההטבות שניתנו לליברמן, שכן אלה כבר פורטו בהסכם שהיה בידי ההגנה. השופט הזהיר מפני הפיכתו של הליך הגילוי לאבן ריחיים סביב צווארו של ההליך הפלילי, והדגיש את הצורך להבחין בין בקשות טריוויאליות לחיוניות.