עת"מ 57260-07-14

תקציר

העותרים, שניהם אזרחי גאורגיה בתחילת שנות ה-30 לחייהם, מתגוררים בישראל למעלה מעשור, במהלכו נטמעו בחברה, וחלק גדול ממשפחתם המורחבת מתגורר במדינה. העותרת מס' 1 סובלת ממחלה המטולוגית נדירה וקשה, שאובחנה באופן שגוי וטופלה באופן לקוי בגיאורגיה, אשר כמעט עלתה בחייה. העותרת מס' 2 דואגת לשלומה של העותרת מס' 1 ולהוצאותיה הרפואיות. עניינה באישור בקשתם למעמד קבע בישראל מטעמים הומניטאריים, בשל מצבה הרפואי של העותרת מס' 1. הרשויות הישראליות דחו את הבקשה, בנימוק של זמינות טיפול רפואי סביר בגיאורגיה. עם זאת, חוות הדעת המפורטות של רופאיה המטפלים של העותרת מס' 1, יחד עם חוות דעת רפואיות נוספות שהוגשו, מסכימות פה אחד כי מצבה מחייב טיפול מיוחד שאינו זמין בג'ורג'יה, והחזרתה לשם תהווה סכנה ממשית לבריאותה. בית המשפט מצא כי החלטת הרשויות הישראליות פגומה, שכן היא התבססה על חוות דעת קצרה וחלקית של משרד הבריאות, שהתמקדה בשיקולים כלכליים ולא באיכות הטיפול הרפואי בגיאורגיה. בנוסף, פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון בבג"ץ 5360/10 המליץ לבחון את עניינם של העותרים בחמלה. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות השתלבותם של העותרים בחברה הישראלית, פסק בית המשפט לטובתם. היא הורתה על מתן מעמד קבע לשני העותרים בתוך 30 יום, והמשיכה את הוראת השעה עד אז. כמו כן, בית המשפט חייב את המשיב לכסות את הוצאות העותרים וקבע את הסכום על 10,000 ₪.