סע"ש 70256-12-18

תקציר

הנתבעים חויבו לפצות את התובע, עובד לשעבר, בגין זכויות סוציאליות ושכריות שונות הנובעות מהעסקתו ופיטוריו לאחר מכן. השופטת פסקה לטובת טענות התובעת לתוספת שכר מינימום, עבודה בשעות נוספות, פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הודעה מוקדמת בעבר, הפרשות לקרן הפנסיה, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים והחזרי הוצאות נסיעה. תביעות התובעת לפיצוי לדוגמה ואי הודעה לעובד נדחו. הנתבעים חויבו לשלם לתובע 35,443 ₪ עבור שכר יסוד והפרשי שעות נוספות, 16,000 ₪ עבור תוספת שכר מינימום, 1619 ₪ עבור פיצויי פיטורים, 10,000 ₪ עבור פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ו-5,016 ₪ עבור פיצויים לאחר הודעה מוקדמת. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 1,166 ₪ עבור הפרשות לקרן הפנסיה, 4,046 ₪ עבור חופשה שנתית שלא נוצלה, 15,652 ₪ עבור דמי הבראה, 9,600 ₪ עבור דמי חגים ו-18,172 ₪ עבור החזרי נסיעות. כל הסכומים היו אמורים לצבור ריבית והצמדה על פי דין מיום הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים להשיב לתובע את הוצאותיו בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום. השופטת פסקה נגד הנתבעים בעיקר משום שתצהיריהם לא הוגשו במועד וללא חתימות ואימותים, בעוד שטענות התובע נתמכו בראיות, למרות חוסר עקביות מסוים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים, עם העתק חתום אלקטרונית על ידי השופט ונשלח לשני הצדדים.