ת"פ 906/08

תקציר

הנאשמים הואשמו באי קבלת אישור מראש לעבודות פירוק אסבסט, בניגוד לתקנות הבטיחות והבריאות התעסוקתית. הנאשם הראשון שכר נכסים, השני ניהל אותם, והשלישי היה בעל עסק עצמאי שביצע את עבודות האסבסט. בכתב האישום נטען כי העבודות, שבוצעו בחודשים יולי ואוגוסט 2004, כללו פירוק גגות וקירות אסבסט של הנאשם הראשון, בהיקף של כ-6,000 מ"ר. להגנתה הודתה הנאשמת הראשונה כי העבודה נעשתה אך הכחישה את דרישת האישור ואת סיווג האסבסט. עדים זומנו הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה. בין עדי התביעה היו עובדים שביצעו את הפירוק ופקחי המשרד להגנת הסביבה שביקרו באתר והפסיקו את העבודות בשל שיקולי בטיחות. הם העידו על אופייה הבלתי מוגן של העבודה, ואישרו כי העובדים טיפלו באסבסט ללא אמצעי זהירות מתאימים. ההגנה הציגה הסכם בין הנאשם הראשון לנאשם השלישי, בצירוף תעודות הקשורות לעבודות אסבסט. השאלה העיקרית הייתה האם הגג עשוי מאסבסט, שלטענת ההגנה לא הוכח מעבר לספק סביר. לא נערכו בדיקות מעבדה לחומרי הגג המפורקים, והנחת המפקחים כי מדובר באסבסט לא היוותה ראיה מספקת. השופט קבע כי התביעה לא הצליחה להביא ראיות משכנעות לכך שהגג עשוי מאסבסט. מאחר שמדובר במרכיב מרכזי בעבירה, זוכה הנאשם הראשון. השופט הדגיש את חשיבות ההוכחה הקפדנית בתיקים פליליים, במיוחד כאשר מדובר בחומר מזיק כמו אסבסט. הכרעת הדין הדגישה את הצורך בניתוח מעבדה, שהיה חסר במקרה זה, וזיכה את הנאשם.