בש"א 6808/15

תקציר

הערעור בפני בית המשפט מעורר שתי שאלות עיקריות. ראשית, האם ההחלטה השנייה צריכה להיחשב כצו פשיטת רגל, ובכך ניתנת לערעור ישירות לבית המשפט העליון, או שמא יש לדון בה על פי כללי הערעור הרגילים. האחרון הוא הליך רב שלבי, הדורש רשות מבית המשפט לערער. שנית, אם השאלה הראשונה נענית בשלילה, על בית המשפט להחליט האם ההחלטה השנייה מושווית כראוי להחלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תשובה (ex parte). המערערת טוענת כי אין זה צריך להיות, שכן ההליך בבית המשפט המחוזי לא התנהל במסלול הרגיל של בקשה כזו. עם זאת, בית המשפט קובע כי אופייה של החלטה חשוב יותר מכותרתה, ומוצא כי ההחלטה השנייה דומה מהותית להחלטה בבקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד. לאחר מכן פונה בית המשפט לשאלה האם ההחלטה השנייה היא פסק דין או החלטה אחרת. באמצעות מבחן הסופיות קובעת השופטת כי ההחלטה הראשונה מהווה פסק דין, שכן היא סגרה את היחידה הפרוצדורלית והעניקה למערערת את הסעד שביקשה. לפיכך, ההחלטה השנייה, המבקשת לשקול מחדש את הראשונה בנימוק שניתנה בהיעדר תגובה, מושווית כראוי להחלטה בבקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד. בדרך כלל, החלטות בבקשות כאלה נחשבות להחלטות נפרדות, והמקרה הנוכחי אינו שונה. ההחלטה השנייה מתייחסת רק לתוקפה של הראשונה, ואינה מכריעה לגופו של עניין. בית המשפט מוצא כי צדק הרשם בהחלטתו כי ערעור על ההחלטה השנייה טעון אישור מבית המשפט. לבסוף, מציינת השופטת כי ההליך הנוכחי אינו הפורום המתאים לטיעון החלופי של המערער, שעניינו נכונות תוכן ההחלטה השנייה. טענות אלה יש להפנות לגופה של ההחלטה השנייה בהליך העיקרי. משכך, הערעור נדחה.