ע"א 310/09

תקציר

המערער, שנפגע במוסך המשיב בשנת 2004, זכה לפיצוי על ידי בית משפט קמא בגין רשלנותו של המשיב. שני הצדדים ערערו. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהטיל עליו אשם תורם בשיעור של 25%, העריך את נכותו הרפואית וקבע את השתכרותו ואת תקופת אי כושרו לעבוד. מנגד, טען המשיב כי טענת המערער כי החליק על מי סבון לא הוכחה וכי היה על בית המשפט להטיל על המערער שיעור נכות רפואית ושכר נמוכים יותר. ערכאת הערעור קבעה, כי קביעתו של בית משפט קמא כי המערער החליק על מי סבון הייתה סבירה וכי היה על המשיב לנקוט אמצעים למניעת הסכנה. בית המשפט ביטל את האשם התורם שהוטל על המערער, וקבע כי פעל בסבירות. בית המשפט גם לא מצא סיבה לסטות מקביעותיו של בית משפט קמא בדבר השתכרותו ונכותו הרפואית של המערער, שכן הן התבססו על ראיות. גם תקופת אי הכושר המלאה לעבודה שנקבעה על ידי בית משפט קמא הייתה סבירה. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והערעור שכנגד נדחה. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות המערער.