ת"א 52375-03-23

תקציר

בית המשפט קבע כי אין סיבה מספקת להיעתר לבקשת המבקש למתן צו מניעה זמני בנוגע לסכסוך מקרקעין. המבקש לא הציג ראיות משכנעות המבססות עילת תביעה לכאורה או זכות ברורה במקרקעין שבמחלוקת. המסמכים שהגיש המבקש, לרבות החלטות בית הדין הכנסייתי, לא הוכיחו כי לאליאס, נכדו של הבעלים הרשום, הייתה סמכות למכור את הקרקע המדוברת. זאת ועוד, התמהמהותו של המבקש בנקיטת הליכים משפטיים ואי רישום העסקה בשקידה מעמידים בספק את טענתם. בית המשפט הדגיש כי סעד זמני משמש להגנה על זכות לכאורה, ובמקרה זה המבקש לא עמד בקריטריון זה. בנוסף, בית המשפט מצא כי מאזן הנוחות אינו לטובת המבקש. המשיבה מס' 1 הציגה הגנה סבירה לרכישת הקרקע מאביו של אליאס, ממנה עולה כי הקרקע נמכרה קודם לכל עסקה נטענת עם המבקש. חוסר המעש של המבקש לאורך השנים, יחד עם החזקה והפיתוח הנוכחיים של המשיבים במקרקעין, משקללים כנגד מתן צו המניעה. בית המשפט ציין גם את חוסר תום הלב של המבקש בהצגת מסמכים רלוונטיים ואת ההתנהלות המפוקפקת סביב המכירה הנטענת. משכך, מבוטל צו המניעה הארעי, והמבקש מחויב לשאת בהוצאות המשיבים 3-1, בסך 11,700 ₪. החלטה זו התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ובית המשפט הדגיש את הצורך בפעולה מהירה בהתאם לנסיבות ולמסגרת הזמן המוגבלת העומדת לרשותו.