ת"א 61624-12-13

תקציר

התובע, רון גואטה, האשים את הנתבעים, הלל מיטלפונקט ותיאטרון בית לסין, בהעתקה ובהפרת זכויות יוצרים במחזהו המקורי, אדמונטון. גואטה טען כי מיטלפונקט, שהיה שופט בפסטיבל שבו הוצג קטע מהמחזה, העתיק חלקים מהותיים וחומריים מאדמונטון למחזה שלו, "מקסי ואני". מיטלפונקט והתיאטרון הכחישו את הטענות וטענו כי הדמיון בין שתי היצירות הוא מינימלי וכי מקסי ואני היא יצירה עצמאית. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, תוך התמקדות בשלושה מרכיבים מרכזיים: קדימות הזמן של היצירה המקורית, האפשרות לגישה ליצירה על ידי הנתבעים ודמיון ממשי בין המחזות. בית המשפט קבע כי גואטה לא סיפק ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. בעוד שנקבע כי המחזה של גואטה, אדמונטון, קדם למקסי ולי, התובע לא הוכיח כי למיטלפונקט הייתה גישה ליצירתו לפני שכתב מחזה משלו. ההזדמנות לגישה לבדה לא הייתה הוכחה מספקת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אין די קווי דמיון בין שתי היצירות כדי להצביע על העתקה. אף על פי ששני המחזות הכילו כמה אלמנטים משותפים, הם היו שונים בעלילה, בסגנון ובדמויות. השופט הגיע למסקנה כי "מקסי ואני" היא יצירה מקורית המשקפת את היצירתיות והכישרון של מיטלפונקט. לפיכך נדחתה הטענה להפרת זכויות יוצרים, וגואט חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בסך כולל של 30,000 ₪. תביעתו הנגדית של מיטלפונקט בגין פגיעה בשמו הטוב התקבלה, וגואטה, חויב לשלם פיצויים בסך 10,000 שקל והוצאות משפט בסך 3,000 שקל. בנוסף, הודעת צד ג' שהגיש תיאטרון בית לסין נגד מיטלפונקט נדחתה ללא צו להוצאות.