עמ"ה 7039/03

תקציר

הערעור מתייחס לשומות מס שערך המשיב, פקיד השומה, נגד המערער, בנק, לשנת 1998. המחלוקת נסובה סביב תשלום שכר הלימוד על ידי הבנק עבור התארים האקדמיים של עובדיו, שפקיד השומה ראה בו הטבה לעובדים ולכן חייב במס. הבנק טען כי הלימודים חיוניים לשדרוג מיומנויות עובדיו, מאפשרים להם להסתגל לקו העסקים החדש של הבנק וכי יש לראות בכך הוצאה מותרת. פקיד השומה טען כי הלימודים הם הטבה אישית לעובדים ויש למסות אותם בהתאם. השאלה המרכזית הייתה האם ניתן להכיר בלימודים האקדמיים כהוצאה למעסיק ולא כהטבה לעובדים, מה גם שהנוכחות אינה חובה. עדי הבנק, בהם המנכ"ל ומנהל מחלקת ההדרכה, העידו כי הלימודים עודדו שינוי בפעילות הבנק וטיפוח ההתפתחות המקצועית של עובדיו. תהליך אישור הלימודים היה מחושב ופרטני, כאשר הבנק תרם עד 75% משכר הלימוד. פקיד השומה לא הציג ראיות רבות לסתור זאת, והתברר כי המחקרים לא תמיד היו לטובת העובדים, אלא לעתים קרובות תאמו את האינטרסים של הבנק. בית המשפט, שקיבל את טענות הבנק, פסק לטובתו. הוא מצא כי פעולות הבנק היו סבירות ונעשו בתום לב כחלק מאסטרטגיית המעבר שלו. לפיכך, שומת המס של פקיד השומה לאותה שנה לא תכלול את שכר הלימוד כהטבות לעובדים אלא תכיר בהם כהוצאה עסקית לגיטימית. פסק הדין, שהודגש כבלתי תקדימי, ניתן לאור נסיבותיו החריגות של הבנק והיעדר חקיקה רלוונטית. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.