בש"פ 3803/23

תקציר

בתיק ע"פ 3803/23 מוכרת טענת המערער כי הגבלת מעצר הבית אינה עולה בקנה אחד עם עילת המעצר כטענה משמעותית. החוק דורש כי הגבלות אלה ידבקו בעקרונות המעצר הבסיסיים ולא ישמשו עילה לענישה. עם זאת, התאמות להגבלות צריכות להתחשב בכל נסיבות המקרה. בתחילה שהה המערער במעצר מלא, בהמשך עבר לפיקוח אלקטרוני ולבסוף למעצר בית, לרבות ריתוק לילי. ההתקדמות משקפת צורך לבחון את עמידתו של המערער בתנאים בטרם הקלה אפשרית בהגבלות, במיוחד לאור הפרות כלשהן. יצוין, כי המערער קיבל בעבר את תנאי מעצר הלילה כאשר הוטל לראשונה ולא ערער עליו מיד, ורק העלה התנגדויות לאחר שהודגשו הפרות נוספות. לפיכך הערעור נדחה, אם כי שיקול עתידי של הקלה במעצר לילה עשוי להיות מוצדק על ידי בית המשפט המחוזי. במקרה המקביל, ע"א 4264/23, ערעורו של המשיב נדחה בחלקו. המחלוקת נוגעת לשאלה האם הימנעותו של המערער מהסרת פרסומים מסוימים ברשת מהווה הפרה של צו בית משפט. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הטענות לסנקציות נוספות מעבר לחילוט של 25,000 ₪. עם זאת, ההחלטה נחשבת שגויה, שכן היא אינה בוחנת אם המשך נוכחותם של פרסומים מהווה הפרה מתמשכת. העניין טעון בחינה עניינית בבית המשפט המחוזי כדי לקבוע אם יש הצדקה לסנקציות נוספות. אשר על כן, ערעורו של המערער נדחה, ואילו ערעורו של המשיב מתקבל בחלקו, בכפוף לשיקולים אלה. פסק הדין ניתן ביום 26.6.2023.