ע"א 2738/90

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב חוזה עבודה וזכויותיהם וחובותיהם של הצדדים בו. המערערת, מנהלת חשבונות, הועסקה בחברת סוכנות ימית בבעלות המשיבים. ההתקשרות של המערער עם החברה כללה סעיף המזכה אותו באחוזים מרווחיה השנתיים של החברה. בהסכם קודם עם חברה ישראלית, שקדם להסכם האנגלי, הייתה התניה דומה. עם זאת, המשיבים סירבו לכלול סעיף זה בחוזה החדש של המערערת. עם זאת, גרמו המשיבים למערער לקבל את חלקו ברווחים לשנת 1980. בשנת 1981 פקד משבר את ענף הספנות, והמערער הציג דין וחשבון על חלקו ברווחים לשנה, אותו סירבו המשיבים לשלם, בטענה כי סעיף האחוזים מתייחס לרווחים שנתיים. באותה שנה התפטרה המערערת וצילמה מסמכי עבודה שונים, לרבות כאלה הקשורים לסכסוך בין המשיבים לבין בעלי הספינות היוונים. הוא ניסה למכור מידע זה לבעלי האניות, דרש מהמשיבים סכום כסף גדול ואיים לפגוע בעסקיהם אחרת. המערער תבע אז את המשיבים בגין הפרת חוזה, אך בית המשפט המחוזי פסק נגדו. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתיק, והמשיבים לא היו מעסיקיו של המערער, אלא רק מנהלי החברה שהעסיקה אותו. עוד קבע בית הדין כי סעיף האחוזים לא נכלל בחוזה וכי המערער הוא שהפר את החוזה בכך שהתפטר ללא הודעה מוקדמת וניסה לפגוע במעסיקו. לפיכך ויתר המערער על זכותו לפיצויי פיטורים ופיצויים. זאת ועוד, בית המשפט פירש את סעיף האחוזים כמתייחס לרווחים שנתיים ולא לרווחים של נסיעות בודדות, והמשיבים לא היו חייבים בתשלום למערערת לפי סעיף זה. לבסוף, קבע בית הדין כי שליטתם של המשיבים בחברות הזרות אינה מטילה עליהם אחריות אישית לחוזה ההעסקה של המערערת. השופט גולדברג הדגיש כי הפרת חובת האמונים של המערער, בניסיון לפגוע במעסיקו, הצדיקה את שלילת זכותו לפיצויי פיטורים, גם ללא הוכחת נזק מהותי. הערעור נדחה, והערעור שכנגד נדחה ברובו. המערער חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.