ע"פ 167/13

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק של עבירת אלימות של שלוש צעירות שתקפו קשות אישה בת 45 שהייתה בדרכה לעבודה. בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיהם האישיות של המערערים והטיל עונשים של ממש, לרבות עונשי מאסר, כדי להרתיע מפני עבירות דומות בעתיד. בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי לעקור את נגע האלימות ולקבוע ענישה מרתיעה, תוך הכרה בצורך בשיקום. חומרת העבירה, מגמה הולכת וגוברת של עבירות אלימות המבוצעות על ידי צעירים, וחוסר החרטה או ההבנה של המערערים את חומרת מעשיהם, גברו על שיקולי השיקום. שני הערעורים, שביקשו עונש קל יותר, נדחו מאחר שהעונש שהוטל היה בטווח המקובל ותאם את עקרון הענישה האחידה. בית המשפט אמנם הכיר בטעות מינורית בהליך גזר הדין, אך לא הצדיק התערבות שכן העונש הסופי היה הולם. השופטים הדגישו את האכזריות והאקראיות של התקיפה והדגישו את הצורך בצדק ובהרתעה, ולכן נדחו הערעורים.