עמ"נ 221/05

תקציר

פסק דין זה נובע מערעור על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית חולון לדחות את התנגדות המערערים לחיוב בארנונה לשנת 2004. הסוגיה העיקרית היא סיווג יחידות הרכוש של המערערים, שלטענתם יש לסווגם כיחידות תעשייתיות ולא עסקיות, מה שמוביל לחיוב מס שגוי. נקודת מחלוקת פרוצדורלית מרכזית היא האם העירייה השיבה להתנגדות בתוך 60 הימים הקבועים בחוק, עיכוב שבדרך כלל היה מוביל לקבלה אוטומטית של ההתנגדות. פסק הדין מתמקד בסמכותה של ועדת הערר להאריך מועד זה ובהחלטתה לעשות כן בדיעבד. השופט פוסק לטובת המערערים, וקובע כי לוועדה אין סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת תגובה מעבר לפרק הזמן החוקי של 60 יום, שכן היא לא עשתה זאת בתוך פרק זמן זה. השופט מדגיש את הצורך לכבד את מועדי החקיקה ואת היעדר הנסיבות המיוחדות המצדיקות סטייה. משכך, הערר מתקבל, ההתנגדות מתקבלת, והעירייה חויבה לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.