עת"מ 262/07

תקציר

העותרים, מפעיליהם של ארבעה בתי מלון באזור ים המלח, ערערו על אגרות הביוב שגבתה הרשות העירונית המשיבה כבלתי חוקיות, בלתי סבירות ומפלות. לטענתם, האגרות חושבו על בסיס צריכת המים הכוללת, כולל מים המשמשים למטרות שאינן ביוב, מה שהוביל לעלות שנתית בלתי מוצדקת של כ-2 מיליון שקל. עם זאת, בית המשפט מצא כי שיטת החיוב של המשיב מוכרת ומקובלת, והעותרים אינם מצדיקים די הצורך את הצעתם החלופית. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי אגרת הביוב נבדלת מאגרות אחרות, שכן היא מממנת תחזוקה ולא התקנה, והחוק מעניק שיקול דעת רחב לרשות בקביעת שיטת החישוב. בית המשפט ציין כי קיימות דרכי גבייה שונות בין רשויות שונות, וגישת המשיב, אף שאינה אחידה, הייתה סבירה. באשר לטענת הקיפוח, מצא בית המשפט כי שיעורו של המשיב אינו חריג ביחס לעיריות אחרות. אשר לפרשנות המונח "ענף", שיש בה כדי לפטור את העותרים מהיטל הצריכה הכללי, קבע בית המשפט כי המשמעות הרגילה של "ענף" אינה כוללת בתי מלון. גם פרשנותו התכליתית של החוק לא תמכה בעמדת העותרים. לפיכך, העתירה נדחתה, אם כי בית המשפט המליץ למשיב לשקול דיון אם העותרים יגישו בקשה מהותית לשיטת טעינה. העותרים חויבו לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.