ע"א 3018/08

תקציר

פסק הדין דן בערעור על חבות במס שבח בעסקה של קרקע מוחכרת שייעודה שונה. המערערים, שחכרו את הקרקע למטרות חקלאיות, טענו כי החזרת מרבית הקרקע למינהל מקרקעי ישראל בעקבות שינוי ייעודה, וקבלת פיצוי כספי או קרקע "משודרגת" לבנייה, אינה צריכה להיחשב כעסקת מכר החייבת במס. המשיב, לעומת זאת, טען כי אכן בוצעה עסקת מכר, וכי המערערים מכרו את כל זכויותיהם במקרקעין ורכשו בחזרה חלק מהם בתוספת זכויות בניה, ולכן יש לשלם מס שבח. פסק הדין מנתח פסקי דין קודמים ומוצא כי הפסיקה הרווחת תומכת בעמדת המשיב כי בוצעה עסקה וולונטרית חדשה, וכי החוכרים מכרו את כל זכויותיהם ורכשו חדשות, החייבות במס. פסק הדין דן גם בהשלכותיו של סעיף חוזי שאיפשר לרשות מקרקעי ישראל לבטל באופן חד צדדי את חוזה החכירה במקרה של שינוי ייעוד, ומגיע למסקנה כי סעיף זה לא הפך את העסקה החדשה לבלתי רצונית. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי המערערים לא טענו לכפייה או כי העסקה הייתה בלתי רצונית, וכי עמדותיהם החלופיות אינן עקביות. טענה נוספת של המערערים, לפיה אין להוסיף מע"מ לשווי המקרקעין לצורך חישוב מס רווחי הון, נדחית אף היא. בית המשפט קובע כי תוספת המע"מ עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים ועם הספרות הקיימת בנושא, וכי לא הוצגה כל תשתית עובדתית או משפטית המצדיקה החרגתו. לבסוף, פסק הדין מציין כי ייתכן שהמחוקק יבקש לשקול איחוד של דיני המס השונים ביחס לערכאות ערעור. לפיכך הערעור נדחה, אך מבלי להורות על הוצאות.