ת"א 8030/04

תקציר

התובעים, שניהלו קנטינה, תבעו לחייב את הנתבעים לפנות את המזנון שנמצא בשטח בית קולנוע בחולון ולהעבירו לידיהם. התובעים טענו כי יש להם זכות חכירה מוגנת שנרכשה באמצעות תשלומי דמי מפתח, ולכן לא ניתן לפנותם ללא הסכמתם. הנתבעים טענו כי התובעים נטשו את חוזה השכירות. לחילופין, הנתבעים טענו כי הם אינם אחראים לפצות את התובעים, אלא נתבעים אחרים שהחזיקו בעבר בנכס. בית המשפט קבע כי לתובעים אכן הייתה זכות חכירה מוגנת. עוד קבע בית המשפט כי התובעים נטשו את חוזה השכירות בשל סגירת בית הקולנוע, אשר השפיעה באופן מהותי על עסקיהם, וכן בשל שיקולים בריאותיים. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הפינוי, שכן הם זנחו את חוזה השכירות מסיבות אובייקטיביות, ולא משום שמצאו מקור הכנסה חלופי. בית המשפט הורה על הערכת שווי, שהעריכה את הפיצוי המתאים ב-27 אלף דולר. לאחר מכן התייחס בית המשפט לשאלה מי הנתבע אחראי לפיצוי. נפסק כי מגדל, הצד המתקשר המקורי של התובעים, התחייבה בשנת 1992 לפנות את התובעים אך לא עשתה כן. מגדל נשארה השוכרת העיקרית עד שנת 2001, אז הוקצו זכויותיה לגבשאד. בית המשפט מצא כי גבשד רכש את הנכס בידיעה על הדיירות המוגנת של התובעים, ולכן נכנס לנעליו של המשכיר הקודם. בית המשפט הורה לגבשד לשלם לתובעים 24,300 דולר כפיצוי בגין הפינוי, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 28.3.05 ועד לתשלום בפועל, והגדיל את ההוצאות, לרבות 50,000 $ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין. התביעה כנגד הנתבעים האחרים, שלא היו להם כל קשר חוזי ישיר עם התובעים או התחייבות כלשהי כלפיהם, נדחתה.