בר"ע 44568-04-19

תקציר

עובד הגיש תביעה נגד מעסיקיו בגין תשלומים שונים הקשורים לעבודתו ולסיום העסקתו. לאחר מכן ביקש העובד לתקן את התביעה ולצרף נתבעים חדשים. בית המשפט דחה את בקשת העובד והורה לו לשלם הוצאות בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים המבוקשים. העובד ערער על החלטת העלויות. בית הדין קבע כי יש לסווג את ערעורו של העובד כערעור ולא כבקשת רשות ערעור, וכי על העובד לשלם את הפרש שכר הטרחה הנדרש. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, וביטל את ההוצאות שנפסקו לשלושה מהנתבעים משום שלא הוצאו להם הוצאות כלשהן בהיענות לבקשת העובד. בית הדין אישר את ההוצאות שהוטלו על הנתבעים האחרים, וציין כי העובד לא סיפק כל הצדקה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. הערעור התקבל בחלקו, והעובד חויב שלא לשלם הוצאות לשלושת הנתבעים שלא נענו לבקשתו.