ת"א 64391-03-18

תקציר

התובעת, הסובלת ממספר מחלות עיניים, לרבות פסאודו-פילינג (PXF), ביקרה אצל הנתבעת, רופאת עיניים פרטית, בשנת 2011. חדות הראייה של התובע בעינו היחידה התדרדרה והוא רצה להציל את ראייתו. לאחר בדיקה, המליצה הנתבעת על ניתוח קטרקט, אשר התובע הסכים לו ועבר בחודש אפריל 2011 במרכז הרפואי סניטס. התובע חתם על טופס הסכמה במרכז הרפואי, שאבד מאז. הניתוח גרם לסיבוכים, כולל בצקות והיפרדות רשתית. התובע נזקק למספר ניתוחים נוספים, זריקות וטיפולי מעקב ממושכים. מומחים העידו כי הסיבוכים היו צפויים בשל מצבו של התובע PXF והיפרדות רשתית קודמת בעינו השנייה. התובע תבע את הנתבע בגין רשלנות, היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. הנתבעת טענה כי הטיפול וההחלטה לנתח היו סבירים וכי הסיבוכים נגרמו עקב מחלות הרקע של התובעת. בית המשפט מצא כי הנתבע פגע באופן חלקי באוטונומיה של התובע. למרות שהיתה לנתבע חובת זהירות גבוהה כלפי התובע, מטופל פרטי שלו בעל היסטוריה רפואית מורכבת, הוא לא הצליח לקבל הסכמה מדעת. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שיידע את התובע באופן מלא על הסיכונים והסיכויים של הניתוח, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בהליך אלקטיבי בעינו היחידה של התובע. בית המשפט ציין את ניהול הרישום הלקוי של הנתבע, אשר גרם לבעיות ראייתיות עבור התובע. עם זאת, בית המשפט לא שוכנע כי הנתבע התרשל בביצוע הניתוח או כי קיים קשר סיבתי בין הניתוח לבין מצב העיניים של התובע. הניתוח היה בתחום הפרקטיקה הרפואית המקובלת, וחוות דעת המומחים הצביעו על כך שמצב העיניים היה מידרדר באופן טבעי עם הזמן בכל מקרה. באשר להיעדר הסכמה מדעת, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא הסבירה את החלופות לניתוח ולא הפעילה שיקול דעת ראוי בחיפזון לניתוח. סביר להניח שהתובע היה בוחר לעבור את הניתוח לו היה מיודע באופן מלא, אך במועד מאוחר יותר. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 200,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שלו, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 70,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבע. התביעה בגין רשלנות נדחתה.