ע"א 4072/07

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעור המערערת על פירוק השיתוף ומכירת הדירה הנובעת מחובו של אחד מבני הזוג. לכונס הנכסים סמכות, במקום החייב, לבקש את פירוק השיתוף בדירה לפי סעיף 40א לחוק המקרקעין, המאפשר לבית המשפט לעכב את מכירת הדירה המשמשת למגורים אם לבני הזוג ילדים קטינים. כונס הנכסים "נכנס לנעליו של החייב" ובכוחו לנהל ולמכור את הנכס במטרה לפרוע את החוב. מכירת הדירה בדרך של פירוק השיתוף נדרשת אף היא, שכן כונס הנכסים מונה למכור את זכויות הבעל בדירה. שיטה זו נתפסת כגישה טובה יותר, המאזנת בין זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים – החייב, הנושה ובן הזוג שאינו חייב – ומספקת תוצאה צודקת יותר. כמו כן, פסק הדין דן באי תחולתו של חוק הגנת הדייר במקרה זה, אשר אחרת היה מחייב את מכירת הדירה כתפוסה, ובכך מוריד את מחירה באופן דרסטי. בית המשפט קובע כי ההגנה הרחבה שמציע חוק זה אינה מתאימה בעידן המודרני וחלה רק כאשר לבן הזוג יש ילדים קטינים. בנוסף, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הקובע כי מחצית משווי הדירה מספיקה למערער לרכישת דירת מגורים סבירה, נחשב כמחייב. גם טענות המערער, שלא הוצגו קודם לכן במשפט, נדחות. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב 12,000 ₪ כולל מע"מ, בנוסף להעברת הפיקדון למשיב.