תא"מ 49418-01-17

תקציר

התובע, תושב צור יצחק בדרום השרון, הגיש תביעה בסך 60,005 ₪ נגד הנתבעים בגין נזקים שנבעו מליקויים בשירותי התחבורה הציבורית. התביעה ריכזה 17 תיקים לאורך 10 חודשים, בהם ביטול קווים, חריגה מלוחות זמנים ואי עצירה בתחנות. התובע טען כי מעשיהם של הנתבעים השפילו אותו והפרו את זכויותיו כנוסע. הנתבעת 1 היא הרשות המפקחת על מפעילי התחבורה הציבורית בישראל, והנתבעת 2 היא המפעילה הבלעדית של השירותים באזור התובעת. הנתבע 1 טען, כי התביעה אינה ראויה והוא פיקח כראוי על נתבע 2. הנתבעת 2 טענה כי עמדה בהתחייבויותיה וכי אין מנוס מתקלות בענף דינמי. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית לשירותי תחבורה ציבורית ומצא כי על המפעילים מוטלת חובה סטטוטורית לספק שירותים סדירים, בעוד שהמפקחים מחויבים להעניק להם רישיון ולפקח עליהם. במקרים קודמים נפסקו פיצויים בגין הפרות, לרוב בסכום שנע בין 500 ל-1,000 ש"ח לכל הפרה, ועודדו נוסעים לתבוע פיצויים ולעמוד בהוראות החוק. בית המשפט בחן את ראיות התובע בכל אחד מ-17 המקרים ומצא כי 10 מהם הוכחו. עם זאת, התובע לא הצליח להוכיח הפסדים כספיים במידה מספקת, תוך הסתמכות על ראיות לא מספקות. בגין נזקים לא ממוניים פסק בית המשפט 1000 ₪ עבור כל מקרה בו נסע התובע לעבודה ו-500 ₪ עבור כל תיק שנסע לביתו, בסך כולל של 6500 ₪, לצד 254.80 ₪ פיצויים כספיים מוכחים. באשר לחבות, מצא בית המשפט כי נאשם 1 הפעיל פיקוח ראוי ולא היה אחראי להפרות. התובע לא פנה ישירות לנתבע 1 בנושא. לפיכך, התביעה נגד הנתבע 1 נדחתה. עם זאת, הנתבע 2 חויב לפצות את התובע בסכום של 6,754.80 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪. התובע חויב לשלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.