ת"פ 20181-09-23

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירה שביצע הנאשם, תוך הדגשת חשיבותו של עקרון ההלימה בקביעת העונש. השופט מפרט את נסיבות המקרה, ומדגיש את תפקידו של הנאשם כמלווה תחבורה האחראי לביטחונה של המתלוננת בעלת המוגבלות השכלית. אופייה המכוער של התקיפה, שכללה בעיטות וסטירות מוכר, והשופט מביע צער על האירוע והשפעתו על המתלוננת. תיקון 113 לחוק העונשין מנחה את קביעת טווח הענישה ההולם, הנע במקרה זה בין מאסר על תנאי לשמונה חודשי מאסר. השופט מתחשב בגורמים שאינם קשורים לעבירה, כגון היעדר עבר פלילי של הנאשמת, נסיבות אישיות ושינויים חיוביים בחייה מאז האירוע. כן נלקחים בחשבון התרשמותו החיובית של שירות המבחן מפוטנציאל השיקום של הנאשמת והיעדר נטיות אלימות באישיותה. בסופו של דבר, השופט חורג מגישת הענישה המסורתית ובוחר בדרך שיקומית. גזר הדין כולל 4 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן ל-12 חודשים בהשתתפות בפיקוח בהליך טיפולי, 200 שעות עבודות שירות, פיצוי כספי למתלונן והתחייבות כספית. השופט מדגיש את האפשרות לבטל את הצווים ולהטיל עונש מחמיר יותר במקרה של אי ציות. הכרעת הדין נועדה לאזן בין עשיית צדק לבין הזדמנות לשיקומו של הנאשם תוך הבעת חרטה והכרה בפגיעה שנגרמה למתלוננת.