דנ"א 8482/17

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לדיון נוסף. ההליך החריג לדיון נוסף חל רק על מקרים בעלי חידוש, חשיבות או קושי מהותיים ומשמעותיים. בית המשפט לא קבע כללים חדשים אלא פשוט החיל את הוראת הלשון הקיימת של סעיף 96(ב) לפקודה במקרה הנוכחי. על פי הוראה זו, כל נכס שניתן על ידי מי שהכריז על פשיטת רגל בתוך שנתיים עד עשר שנים לאחר ההענקה בטל אם המעניק לא הצליח להוכיח את יכולתו של המעניק לפרוע חובות מבלי להיזקק לנכס שהוענק ולהעברת זכויותיו של המעניק לנאמן. מאחר שהמבקש לא הביא ראיות לכשירות הפירעון של המעניק היה מוצדק, הייתה מוצדקת תחולתו של בית המשפט לערעורים על סעיף 96(ב). עוד הדגיש בית המשפט כי אין הוא מבטל יתר על המידה את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, אלא מצביע על כך שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה בדבר חדלות הפירעון של מקבל המענק. פסק הדין גם לא הכריע בסוגיית דחיית בקשת הנאמן מחמת שיהוי, ופסקי דין קודמים קבעו כי סוגיות אלה אינן יכולות להוות עילה לדיון נוסף. למרות שהמבקש עשוי להקשות על פסק הדין, בית המשפט חזר וקבע כי אין זו עילה מספקת לדיון נוסף. מאחר שפסק הדין אינו קובע הלכה חדשה, הבקשה נדחית.