עת"מ 10704-03-14

תקציר

העותרת, עמותה ללא כוונת רווח, שכרה ואכלסה את הקומה הראשונה והשנייה בבניין במשך עשרות שנים, ושילמה ארנונה עבור שטח קומה של 473 מ"ר. עם זאת, העירייה המשיבה חייבה בדיעבד את העותרת בגין 53 מ"ר נוספים ("השטח שבמחלוקת") בשנים 2010-2013, תוך פיצול השטח הנוסף לשלושה נכסים נפרדים. העותרים התנגדו בטענה כי החיוב הרטרואקטיבי פוגע בהסתמכותם על חישובי מס קודמים, וכי לעירייה הייתה ידיעה מוקדמת על החזקה בקומה כולה בשנת 2005. בנוסף, ערערה העותרת על שיטת הסיווג והמדידה בה השתמשה העירייה בנכסים הנוספים. המשיב הצדיק את החיוב הרטרואקטיבי בטענה שהוא תיקן טעות וביקש לגבות מסים כדין. בית המשפט פסק לטובת העותר, וקיבל את עיקר העתירה. נמצא כי החיובים הרטרואקטיביים מיוני 2010 עד אוגוסט 2013 אינם ראויים, שכן רשלנות העירייה בניהול רישומי הנכסים סותרת את החזקה מפני תחולה רטרואקטיבית. התנהלות העותרת לא הצביעה על כוונה להעלים מס, וידיעתה של העירייה על מצב ההחזקה בשנת 2005 הפכה את דרישתה הרטרואקטיבית לבלתי הוגנת. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה בנוגע לחיובים מינואר עד פברואר 2014, והטיל על העותרת את האחריות לתשלום מיסים על כל השטח המוחזק. העותר חויב לשלם סכום מתון של 10,000 ₪ בגין הוצאות המשיב בשל התנהלותם במהלך ההליך.