ע"א 6266/19

תקציר

במקרה דנן קיבל בית המשפט את ערעור המדינה, בקובעו כי המדינה זכאית להשבת כספים שקיבל אבנון כשוחד, מכוח חוק מס הכנסה והפרת חובת האמונים שלו. בית המשפט התייחס לשאלה האם הליך פלילי נגד אבנון מונע תביעה אזרחית, והגיע למסקנה כי שניהם יכולים להתנהל באופן עצמאי, שכן הליכים פליליים ואזרחיים משרתים מטרות שונות. בעוד ההליך הפלילי מתמקד בביסוס אשמה וענישה, המשפט האזרחי פותר סכסוכים ומתקן עשיית עושר ולא במשפט. מעשיו של אבנון, שבהם קיבל שוחד תמורת מידע סודי, העשירו אותו על חשבון המדינה, אם כי בעקיפין, בכך שסייעו לגניבת משאבי טבע. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי עקרון העשיית עושר חל גם אם מעשיו של הנתבע נעשו בחוסר תום לב, וכי ניתן להצדיק השבה מרתיעה תחת התפיסה כי "אין חוטא מרוויח" כדי למנוע מאבנון ליהנות מהתנהגותו הפסולה. הפרת חובת האמונים של אבנון כעובד ציבור חיזקה עוד יותר את הפסיקה להחרים את סכום השוחד. בטענות לאכיפה בררנית אישר בית המשפט את שיקול דעתה של המדינה לשנות את המדיניות כלפי הגברת התביעות האזרחיות למאבק בשחיתות, מבלי להוות אכיפה בלתי הוגנת. החששות לגבי ההשפעה על הסדרי הטיעון נדחו, שכן בעניינו של אבנון לא הופרו הבטחות בנוגע לענישה, דבר ששמר על אמינות המדינה. בסופו של דבר חויב אבנון להחזיר 45,850 שקל ולשלם הוצאות נוספות, ובכך חיזק את האחריות לשחיתות.