דב"ע מט/4 - 2

תקציר

פסק הדין דן בהוראות סעיף 30 לחוק הגנת השכר ותחולתו על מקרה של עובד המבקש תשלום עבור שעות נוספות שעבד במהלך עבודתו. המפעל בו עבד העובד החליף בעלות במהלך העסקתו, והבעלים החדש טען כי חלק מהתביעות אינן תקפות עוד בשל תקופת ההתיישנות. בית הדין מסביר כי סעיף 30 נחקק כדי להגן על זכויות העובדים ולהבטיח המשכיות של זכויות הקשורות לעבודה למרות חילופי מעסיקים. היא מבהירה כי סעיף זה אינו יוצר זכויות חדשות אלא מבטיח את רציפות הזכויות הקיימות הקשורות הן למעסיק והן למקום העבודה. בנוסף, בית הדין מפרש את הסעיף ככזה שאינו מאריך את תקופת ההתיישנות על תביעות שכר כנגד מעסיק חדש שלא ניצל את הזכות לדרוש הגשת תביעות בתוך שלושה חודשים מיום השתלטות על העסק. במקום זאת, חלה תקופת ההגבלה הסטנדרטית של שבע שנים. משכך, נדחה הערעור על ביטול החלטת הערכאה הנמוכה יותר, אשר דחתה את תביעת העובד לגמול שעות נוספות לפני מועד מסוים. העובד חויב לשאת בהוצאות הערעור, בסך 1200 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד למדד המחירים לצרכן, וריבית.