ת"א 40775-05-18

תקציר

התובע, פארס, והנתבעים, רמז, עזת, חוסיין, נביל ומדחת, מעורבים בסכסוך קרקעות באזור רמת הגולן. פארס טוען כי ירש את הקרקע המדוברת מאביו ויש לו זכות להחזיק בה. מנגד, טוענים הנתבעים כי רכשו את הקרקע כדין. השופט בחן בקפידה את כל הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם לקחו בחשבון את הצוואות, הסכמי המכר והתצהירים שהציגו הצדדים. השופט התרשם מעדותו המפורטת והמוכרת של פארס על הקרקע המדוברת, כמו גם מהראיות לפיהן שילם דמי שימוש בקרקע למשרד הביטחון במשך שנים רבות. בתוך כך, הם מצאו כי עדויות הנאשמים וראיותיהם אינן מספיקות וחסרות אמינות. באופן ספציפי, הצביעה השופטת על סתירות והשמטות רבות בהסכמי המכר ובעדויות הנתבעים, לרבות אי התאמות במיקום הקרקע ובגבולותיה, בתמורה ששולמה ובצדדים המעורבים בעסקאות. יתרה מכך, השופטת ציינה כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענותיהם לרכישת הקרקע, כגון הסכמי העברה, קבלות או שותפויות. בסך הכל הגיע השופט למסקנה כי פארס הוכיח זכות חזקה להחזיק בקרקע שבמחלוקת באזור אל-חפייר. לפיכך פסק השופט לטובת פארס, קיבל את תביעתו והורה לנתבעים להוציא את רכושם מהקרקע ולהחזירו לפארס. כמו כן נאסר על הנתבעים להיכנס לקרקע אלא לצורך ביצוע פסק הדין, וכל פעולה של עיבוד הקרקע נאסרה. בנוסף, חויבו הנאשמים לשאת בהוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך דינו של פארס, שהסתכמו ב-15 אלף שקל, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.