רע"א 1660/18

תקציר

בפסק הדין קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעור נושאי המשרה, ודרש כי מחלוקת אחת תיבחן מחדש על ידי בית המשפט המחוזי לצורך בירור והכרעה מחדש, תוך התמקדות בפרט בתקופת ההתיישנות ובמועד המדויק שבו קמה עילת התביעה בעניין חלוקת דיבידנד משנת 2010. בית המשפט בחן האם הגשת בקשה למתן הוראות על ידי נושא משרה לבית המשפט לפירוק חוסמת את תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי הגשת בקשה כאמור היא אכן "פעולה" כהגדרתה בחוק ההתיישנות, ובכך נעצרה תקופת ההתיישנות, בהתבסס על פסיקות קודמות. בית המשפט התייחס גם ל"כוח התביעה", והדגיש כי תקופת ההתיישנות משתהה כאשר לתובע יש מניעה משפטית להגיש תביעה, כפי שהיה כאשר נושאי המשרה המתינו לאישור בית המשפט להגיש בשם החברה. יתר על כן, בית המשפט זיהה את הצורך לקבוע האם עילת התביעה והנזקים הנטענים החלו באמת בעת אישור הדיבידנד או במהלך החלוקה בפועל. לפיכך, הנושא הוחזר לבחינה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי, בהתחשב בחפיפה אפשרית עם הנזקים הנתבעים והאם תקופת ההתיישנות החלה קודם לכן. בתוך כך, בקשתה של EY בנוגע לסעיפי הגבלת אחריות ושיפוי נדחתה, שכן בית המשפט סבר כי הסוגיה דורשת תשתית עובדתית מקיפה בטרם יתייחס ללגיטימיות שלה, ונמנע מדחייה מוקדמת מדי של תביעות נגד EY. טענותיה של EY לא עמדו באמות המידה המחמירות לערעורים חריגים. כתוצאה מכך, בהיעדר צו להוצאות, התאפשרה האפשרות לבחון מחדש תביעות מסוימות את הבהירות השיפוטית.