בש"פ 7317/06

תקציר

במקרה זה הוגשו למשיב אישומים הכוללים סחיטה באיומים, אונס, מעשה סדום, פגיעה בפרטיות, עבירה על חוק האזנת סתר וביצוע מעשה מגונה בקטין. ההאשמות נבעו ממערכת יחסים עם המתלוננת, שכללה על פי הדיווחים מעשים מיניים שהוקלטו ללא הסכמה, ולאחר מכן איומים לחשוף את ההקלטות. אישום נוסף נגע למגע בלתי הולם עם בתה הצעירה של המתלוננת. התביעה טענה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, תוך ציון מסוכנות פוטנציאלית ועברו הפלילי. בית משפט קמא הכיר ביסוד סביר להרשיע את המשיב בחלק מהאישומים והכיר בסכנות הכרוכות בהאשמות. עם זאת, היא שקלה לשחררו בתנאים מחמירים בישיבה, תוך פיקוח מלא כדי למזער סיכונים. המדינה ערערה וטענה כי אופי העבירות והאיום הפוטנציאלי מצדיקים מעצר על פני חלופות שחרור, והוסיפה כי אין חלופה שיש בה כדי להפחית לחלוטין את הסיכון. ההגנה ערערה על כך וטענה כי הקשר היה בהסכמה וכי המשיב, בהתחשב בגילו ובנסיבות חייו, לא נשקפה ממנו סכנה. בסופו של דבר, החלטת הערעור הסכימה עם בית משפט קמא, ומצאה כי הפיקוח בישיבה הולם כדי לתת מענה לחששות, ונקטה אמצעים נוספים כגון פיקוח על השימוש בטלפון של המשיב. הערעור נדחה, ותמך בהחלטה על שחרור מותנה ולא על מעצר.