ת"א 7787-03-11

תקציר

פסק דין זה דן בדרישת תובע לתגמולי ביטוח בעקבות שתי תאונות נפרדות. התובע היה מבוטח על ידי שני נתבעים בגין נכות מתאונה בתקופות שונות; הנתבע 1 ביטח אותו לפני ואחרי התאונות, ואילו הנתבע 2 ביטח אותו רק בתקופת התאונה השנייה. התאונה הראשונה התרחשה בשנת 2005, והשנייה בשנת 2008. בתביעתו של התובע, שהוגשה בשנת 2011, נטען כי התאונה השנייה גרמה לו לנכות לצמיתות המזכה אותו לקבל תגמולי ביטוח מהנתבעים. עם זאת, במהלך המשפט התברר כי נכותו של התובע מקורה בתאונה הראשונה, מה שהוביל את הנתבע לטעון כי התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה משלוש שנים מאז התאונה הראשונה. עוד טען הנתבע כי טענותיו הסותרות של התובע – לפיהן התאונה השנייה גרמה לנכותו – השתיקו אותו מלהעלות את התביעה. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבע ודחה את התביעה. בית המשפט קבע כי עילת התביעה של התובע מקורה לאחר התאונה הראשונה וכי תקופת ההתיישנות חלפה במועד הגשת התביעה. השופטת הדגישה כי התובע לא תיקן את תביעתו, גם לאחר שהתברר כי טענותיו סותרות, והגיעה למסקנה כי ניסיונו של התובע להעלות טענות חדשות בשלב הסיכומים מהווה הרחבה של טענותיו הקודמות ולכן אינו תקף. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא זנחה את הגנת ההתיישנות וכי על פי פוליסות הביטוח והחוקים הרלוונטיים, מועד התאונה – ולא מועד אבחון הנכות – סימן את תחילתה של תקופת ההתיישנות. לבסוף ציינה השופטת כי התנהלות התובעת, שהתאפיינה בשיהוי ובסתירה, לא אפשרה הארכה של תקופת ההתיישנות. לפיכך, התביעה נדחתה, למרות שהשופטת הכירה בתוצאה המצערת עבור התובע, שלא יקבל תגמולי ביטוח למרות שהיה מבוטח במהלך התאונות.