ע"פ 2840/17

תקציר

בהכרעת הדין התייחס בית המשפט לשתי שאלות עיקריות: מה קרה בחדר האמבטיה בין המתלונן לנתנאל, ומה התרחש לאחר מכן בחדר 502. השאלה השנייה נפתרה באמצעות ראיות משמעותיות התומכות בגרסתו של המתלונן כי נשדד ונכלא לשווא על ידי נתנאל, שהורשע בהתאם. עם זאת, האירועים בחדר האמבטיה נותרו שנויים במחלוקת, סביב השאלה אם התרחש אונס. בית המשפט המחוזי מצא תחילה את עדותה של המתלוננת אמינה, ואילו נתנאל נקבע כבלתי אמין בשל אמירות ושקרים לא עקביים. עם זאת, בערעור התמקד השופט סולברג בכשלים חקירתיים, כגון היעדר בדיקה רפואית ("בדיקת חיים") למתלוננת והיעדר אימות שיחות שקיבלה על פי הדיווחים, שנחשבו קריטיות לביסוס מהות המעשה המיני. מחדלים אלה, בשילוב עם סתירה בעדותה של המתלוננת בנוגע למין אוראלי, יצרו ספק סביר לגבי אישום האונס. למרות ספק זה, השופט י' קרא חלק על כך, וטען כי מהימנות עדותה של המתלוננת והטעויות בגרסתו של נתנאל מבססות את ההרשעה באונס. בסופו של דבר, בשל כשלים פרוצדורליים וחוסר יכולת להפריך באופן מוחלט את גרסתו של נתנאל, זיכה אותו בית המשפט מאשמת אונס אך אישר את הרשעתו בשוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, והפחית את עונשו בהתאם.