תו"ב 5057-02-11

תקציר

הנאשם הורשע במספר סעיפים של עבירה על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בכך שביצע עבודות בנייה נרחבות ללא ההיתרים הנדרשים. העבודות, שכללו בניית בריכת שחייה מקורה, חניה מקורה ותוספות לבית קיים, הודתה על ידי הנתבע, שחזר בו מהכחשתו הקודמת. בהתחשב באופי ובהיקף העבירות, דחה בית המשפט את בקשת ההגנה לחסוך מהנאשם הרשעה. תחת זאת, קבע השופט כי יש לקיים במקרה זה את הנורמה של הרשעת עבריינים, המשמשת כגורם מרתיע. בין השיקולים שנלקחו בחשבון בקבלת החלטה זו היו היעדר נסיבות חריגות המצדיקות הקלה, איחור קבלת האחריות על ידי הנאשם ושימוש ממושך בבנייה הבלתי חוקית. עם זאת, השופטת לקחה בחשבון את שיתוף הפעולה והחיסכון בזמן של הנאשם בסופו של דבר, והטילה עליו קנס של 25,000 ₪, עבודות שירות וצו הריסה לבנייה הבלתי מורשית. השופט התייחס גם להשפעה הפוטנציאלית על הקריירה של הנאשם כקבלן רשום, וציין כי ההרשעה לא בהכרח תוביל להוצאתו מהמרשם. לנאשם ניתנה זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, תוך איזון בין האינטרסים של הצדק לבין הפרטים הספציפיים של המקרה.