סע"ש 14047-12-17

תקציר

מדובר ברב שכונה שתבע את המועצה הדתית ואת המשרד לשירותי דת בגין אי תשלום שכר וזכויות סוציאליות בגין עבודתו כרב במשך כ-20 שנה. הרב טען כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעים ולכן הוא זכאי לתשלום שכר מינימום, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה והחזר הוצאות נסיעה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי המועצה הדתית פעלה שלא כדין כאשר פרסמה את המכרז לתפקיד רב שכונה כמשרה התנדבותית ללא שכר, שכן המועצה הייתה צריכה לקבל את אישור המשרד לשירותי דת. עוד קבע בית המשפט כי המועצה לא הציגה כל ראיה לכך שהתובע הועסק כמתנדב, ולכן דחה בית המשפט את טענת הנתבעים. יתר על כן, בית הדין מצא כי בין התובע לבין הנתבעים התקיימו יחסי עובד-מעביד משום שהתובע נדרש לבצע את אותן מטלות כמו רב שכונה בשכר, והנתבעים טיפלו בו כפי שטיפלו ברבנים בשכר. לפיכך, קיבל בית המשפט את התביעה והורה לנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 492,000 ₪, מתוכם 375,121.44 ₪ בגין אי תשלום שכר מינימום, 43,264.51 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה ופיצויי פיטורים, 30,119.6 ₪ דמי הבראה, 25,399 ₪ לפדיון חופשה ו-18,105 ₪ החזר הוצאות נסיעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.