ת"א 29650-10-10

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב "הסכם קומבינציה" הקשור לעסקת מקרקעין. על פי ההסכם נקבע תנאי השעיה, שלא מומש במסגרת הזמן שנקבעה, מה שהוביל לפקיעת ההסכם פוטנציאלית. עם זאת, המבקשים טענו כי הארכה הוסכמה בעל פה על ידי שני הצדדים, אשר נדחתה על ידי בעלי הקרקע. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא טעם בטענת המבקשים כי הייתה לכל הפחות הארכה מובנת, אם לא מוסכמת פורמלית. מסקנה זו התבססה על פעולות שני הצדדים, והצביעה על דחיית תנאי ההשעיה. זאת ועוד, טענת בעלי הקרקע כי כל תיקון להסכם מחייב מסמך בכתב לפי חוק המקרקעין נדחתה, שכן הוראה זו מתפרשת באופן צר וחלה דווקא על ההסכמה הראשונית להקניית זכות במקרקעין. בית המשפט דחה גם את טענות בעלי הקרקע כי לעורך הדין המוסמך המייצג אותם אין סמכות להסכים להארכה. בסופו של דבר נתן השופט צו מניעה זמני לטובת המבקשים, האוסר על בעלי הקרקע להסיר את הערת האזהרה הרשומה על הנכס שבמחלוקת עד להכרעה בתובענה העיקרית. צו מניעה זה ניתן בתנאי שאם לא יוארך, הוא יפוג עד 31 בינואר 2011, אלא אם כן יתקיימו קריטריונים מסוימים. כמו כן פורטו הערבויות הכספיות שנדרשו מהמבקשים. בהחלטה הודגש כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן מחיקת הערת האזהרה עלולה לגרום לסיבוכים בזכויות המשפטיות הקשורות לנכס. השופט הדגיש כי מדובר בהחלטה זמנית, וקביעת ההוצאות בגין הליך זה תישקל בתובענה העיקרית. פסק דין זה נועד לשמור על הסטטוס קוו בכל הנוגע להגנות המשפטיות של הנכס בעת הכרעת הדין בתיק העיקרי.