ת"א 564/06

תקציר

מדובר במספר הלוואות בסך כולל של 240,000 ₪ שהעמיד שאול כהן, התובע, לנתבעים – אחיו ישראל כהן, יצחק חודאי, והאחים לזרי (ללזרי אהרון וללזארי אשר) – שהיו בעלי מניות בחברת אל חי לזרי כהן בע"מ. ההלוואות ניתנו במועדים שונים - דצמבר 1996, מרץ 1997, יולי 1997 ונובמבר 1997 - תוך הסכמה בעל פה לפירעון ההלוואות בריבית חודשית של 2%. הנאשמים הודו חלקית בקבלת ההלוואות בשלב קדם המשפט. עם זאת, הם טענו כי ההלוואות ניתנו לחברה ולא להם באופן אישי, וכי עילת התביעה התיישנה שכן היא לא נטענה במסגרת תקופת ההתיישנות. חלק מהנאשמים אף חזרו בהם מהודאותיהם במהלך המשפט. מטעם התובע נמסרו עדויותיהם של התובע, שאול כהן ואחיו ישראל כהן, ושל הנתבעים יצחק חושי ולזרי אהרון. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי ההלוואות אכן ניתנו לנתבעים באופן אישי וכי תקופת ההתיישנות אינה חלה מאחר שהנתבעים הודו בחוב במסמך משנת 1998 ובפסק בוררות בשנת 2004, וכן הגישו בקשה לאישורם של האחרונים בבית המשפט המחוזי בשנת 2006. עוד קבע השופט כי הריבית על ההלוואות צריכה לעמוד על 2% לחודש כפי שהוסכם במקור. לפיכך קבעה השופטת כי על הנתבעים לפרוע את ההלוואות, כל אחת בשיעור של 25% מהסכום הכולל (443,952 שקל) בתוספת ריבית חודשית של 2% ממועד התביעה ועד לפירעון מלא, בנוסף לכיסוי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע.