רע"א 8818/03

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך בין שני גופים חקלאיים, רמות מושב עובדים שיתופי התיישבות חקלאית בע"מ (המושב) ורמות קיט ושות' 1981 (השותפות), ונושיהם, על זיכויי הרווחים מכפר נופש שבבעלות השותפות ובהפעלתה. מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה נגד שני הגופים לפינוי אדמות בכפר, מה שהוביל להליך מקביל של מחיקת חובות לפי חוק הסדרי המגזר החקלאי המשפחתי. לשני הגופים מונה משקם כדי לקבוע את כושר ההחזר שלהם. פסק הדין השיקומי בדבר כושר ההחזר של השותפות, שהתבסס על ההנחה כי השותפות זכאית להכנסות הכפר, התקבל על ידי כל הצדדים ושימש בסיס לפסק דין מאחה. עם זאת, הסכם פשרה מאוחר יותר רשם את זכות החכירה על שם המושב, מה שהוביל למחלוקת על ייחוס הכנסות הכפר. נושה של השותפות, המבקש, ביקש לדחות את החלטות המשקם בנוגע לכושר ההחזר, אך המושב טען כי הבקשה הוגשה מחוץ למועד הקבוע בחוק של 45 יום. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקשת, בהתחשב בהחלטה בדבר כושר הפירעון של השותפות כתקופת ביניים. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי ההחלטה היא פסק משקם חלקי ויש לערער עליה בתוך פרק הזמן הנקוב. בעקבות זאת התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע אם יש עילה לקזז את פסק הבוררות המשקם שאינו קשור לייחוס הכנסות הכפר. למבקש נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין.