רע"א 50502-03-18

תקציר

מר בנימין פרץ הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה תינתן לו רשות להתגונן מפני תביעה שהגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ (המשיב) בגין חוב בסך 228,936 ₪ בגין חשבונו העובר ושב, בתנאי שיפקיד את מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט. הבקשה נובעת מהנסיבות שהובילו את פרץ לצבור חובות בחשבונו, שנבעו לטענתו ממעשי מרמה של אדם בשם אלברט דן, שניצל את ידיעתו המוגבלת בשפה העברית. בית משפט קמא העניק לפרץ רשות להתגונן, אך חייב אותו לשלם תחילה את מלוא סכום התביעה לקופת בית המשפט. פרץ ערער על החלטה זו, וטען כי הרשם הבכיר שנתן את ההיתר נעדר סמכות לדון בתיק בשל הסכום המדובר העולה על 75,000 ₪. כן חלק על הדרישה להפקיד את מלוא סכום התביעה, וביקש לוותר על תנאי זה או להפחיתו, במיוחד לאור העובדה שהמשיב כבר זיכה את חשבונו ב-63,962 ₪ בשל פעולות בלתי מורשות שביצע אלברט דן. המשיב טען כי לרשם הבכיר סמכות לדון בבקשה וכי יש לקיים את החלטת בית משפט קמא. הפוסק פתח וציין כי לרשם הבכיר אכן הייתה סמכות לטפל בבקשת רשות ההגנה, ללא קשר לסכום המדובר. השאלה העיקרית הייתה האם התנאי לתשלום מלוא סכום התביעה לקופת בית המשפט הוא סביר. הפוסק הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי סיכויי הצלחתו של פרץ היו מזעריים. עם זאת, נוכח הנסיבות החריגות – פעולות בלתי מורשות בחשבונו של פרץ והודאת המשיב כי זיכה את חשבונו בסכומים ניכרים – החליט הפוסק כי תינתן למר פרץ הזדמנות לעיין בחשבונותיו ולקבל מהמשיב את המסמכים הדרושים לצורך בחינת היתרה המשמעותית בחובו. לפיכך, הוחלט להפחית את הסכום שעל פרץ להפקיד בקופת בית המשפט למחצית מסכום התביעה (נכון למועד הגשתה), מה שנותן לו 30 יום לעשות כן. אם יעמוד בתנאי זה, יוכל להגיש כתב הגנה כעבור 30 יום. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והפיקדון של פרץ יוחזר לעורך דינו.