דב"ע נב/111 - 04

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בוחנת הנשיאה גולדברג את פרשנותו והיקפו של חוק הבטחת הכנסה, ובפרט את סעיף 9(ג) והתקנות הנלוות אליו. עניינו נסוב סביב בקשתו של המשיב לגמלת הבטחת הכנסה, אשר נדחתה תחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל בעלותו של המשיב בבניין בן שתי קומות שבנייתו הסתיימה חלקית. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב בקובעו כי הנכס, בהיותו שלד לא גמור ומשועבד למשכנתא, אינו יכול להניב הכנסות מדמי שכירות ולכן אין לפסול אותו מלקבל הטבות. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה כי החרגת "זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי" מתייחסת במפורש לשימוש נוכחי ולא לשימוש עתידי פוטנציאלי. לכן, זה לא חל על נכסים בבנייה למגורים עתידיים. בית המשפט הדגיש כי יש להעריך כל נכס, גם אם אינו מניב הכנסה ישירה, לפי שווי הכנסתו הרעיונית לפי תקנה 10, הקובעת הכנסה שנתית בשיעור של 8% משווי הנכס, דבר המשפיע על הזכאות להבטחת הכנסה. פסק דין זה מדגיש פרשנות מרחיבה יותר של המונח "נכס" כך שיכלול את כל צורותיו, ולא רק נדל"ן מניב, ובכך מבטל את עמדת בית המשפט המחוזי ותומך בעמדת המערערת כי פוטנציאל המכירה או המשכנתא של הנכס יכול לעמוד בדרישות ההכנסה המינימליות. כתוצאה מכך, החלטת בית הדין האזורי בוטלה, מבלי שנפסקו הוצאות.