ת"א 1003/06

תקציר

התובע תבע את הנתבע לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה בעת שהתכוון לעלות לאוטובוס ולהניח את תיקו בתא המטען, שנפתח לפתע ופגע בסנטרו. הנתבע הכחיש את התאונה וטען כי גם אם קרתה, לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לתאונה אמינה וכי היא התרחשה כמתאר. עם זאת, בית המשפט קבע כי האירוע אינו תאונת דרכים שכן הוא אינו מהווה שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה, כנדרש בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט קבע כי מעשיו של התובע אינם נופלים להגדרת החוק, הקובע רשימה סגורה של שימושים, וכי הרשימה אינה כוללת טעינה או פריקה של רכב. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע נפגע כתוצאה משימוש בכוח המכני של הרכב וכי לא חל שינוי בייעודו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע נפגע בתאונת דרכים. באשר לנזקים, בית המשפט ציין כי פציעתו של התובע היא פגיעה אסתטית קלה ופסק לו 12,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי ו-10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בצירוף ריבית ממועד התאונה. הנתבע חויב לשלם סכומים אלה, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%, בתוך 30 יום. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.