ת"א 1547/98

תקציר

עניינה של התביעה באחריותה של מדינת ישראל לנזקים שנגרמו לתובע בן 10, תושב הכפר טמון שבבקעת הירדן, כתוצאה מפיצוץ רימון נ"ט של צה"ל. בבוקר ה-27.7.97 נפגע התובע מהפיצוץ בעת שרעה את עזי אביו. הוא אושפז למשך 17 יום ואיבד את הראייה בעינו השמאלית. התובע טען כי הפיצוץ נגרם מרימון צה"ל שנורה במהלך אימון בשטח אש סמוך לכפרו. המדינה, לעומת זאת, טענה כי התובע נפגע כתוצאה מנפל תחמושת עליו דרך בעת ששהה בשטח האש שלא כדין. בית המשפט קבע כי האירוע התרחש בשטח אש כפי שנטען על ידי המדינה. עוד נמצא כי התובע נכנס לאזור ביודעין וללא רשות. הראיות הראו כי התובע נפגע כתוצאה מנפל RNT ולא מירי, כפי שטענו התובעים. לפיכך, סעיף 37א לפקודת הנזיקין, המגביל את אחריות המדינה לנזק שנגרם למסיג גבול בשטח צבאי, לא פטר את המדינה מאחריותה במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי המדינה החזיקה ברימון שפגע בתובע והותירה אותו בשטח האש, ומכאן עבר נטל ההוכחה למדינה להוכיח כי לא התרשלה. המדינה לא הצליחה להוכיח כי עמדה בנוהלי הטיפול בנפלי תחמושת, ולכן נמצאה רשלנית. בית המשפט ייחס לתובע 10% אשם תורם בגין אי מימוש מידה מינימלית של אחריות. עוד נמצא כי הורי התובע הפרו את חובתם כלפי בנם הקטין בכך ששלחו אותו לרעות עיזים בשטח אש, ואחריותם נקבעה על 20%. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע את חבות ההורים בפסק דין זה, שכן המדינה לא הגישה נגדם הודעת צד ג'. בסך הכל נמצאה המדינה אחראית ב-70% לנזקי התובע. נזקי התובע הוערכו על סמך חוות הדעת הרפואיות המוסכמות, אשר קבעו לתובע נכות רפואית משוקללת של 37%. נכות זו שימשה גם להערכת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות של התובע, שנקבעה בשיעור של 37%. השכר הממוצע באזור התובעת שימש בסיס לחישוב הפסד השכר, והוערך בכ-2,000 ₪ לחודש. שנות העסקתו של התובע חושבו מגיל 18 ועד גיל 67. לתובע נפסקו 227,817 ₪ בגין הפסד השתכרות, 15,000 ₪ עבור סיוע צד ג' ושיעורים פרטיים, 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-175,000 ₪ בגין כאב וסבל, בסך כולל של 427,817 ₪. לאחר ניכוי אשמתו התורמת של התובע, נקבע הסכום הכולל ששילמה המדינה על 385,036 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.