ע"א 453/87

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחייה חלקית של ערעור וערעור נגדי על סכסוך פיצויים בעקבות תאונת דרכים קטלנית. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, קבע את הפיצויים שתשלם המערערת, קרנית, למשיבים – העיזבון, אמו ואביו של הנפגע המנוח – בעקבות תאונת דרכים לא מבוטחת שבה נספה הנפגע. הערעור, שהוגש על ידי קרנית, נוגע אך ורק לשיעורי הריבית החלים על סכומי הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי. קרנית טוענת כי יש לחשב את הריבית על בסיס השווי המקורי, ה"היסטורי", של הפיצוי לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. פיצויי הנזק הלא ממוניים, שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי לעיזבון לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יישארו ללא שינוי אך יצברו ריבית בשיעור של 4% מיום התאונה. זאת בהתאם לתקדימים משפטיים קודמים. עם זאת, פסק הדין קובע תקדים חדש בכל הנוגע להחלת ריבית על פסיקת נזיקין – העיקרון הכללי של השבת המצב לקדמותו אומר כי יש לחשב את הריבית על פי שווי הפיצוי במועד פסק הדין. זאת, לגבי פיצויי הוצאות הקבורה שנפסקו לעיזבון, אשר יחושבו לפי שווי יום הדין ויישאו ריבית מיום מתן פסק הדין. הערעור שכנגד, שהוגש על ידי אמו של הנפגע המנוח, מתייחס להלימות הפיצוי שנפסק לה כתלויה. בית המשפט העליון מגדיל את סכום הפיצוי שלה מ-15,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח, בניכוי כל הסכומים שקיבלה מהעיזבון, בתוספת ריבית החל מינואר 1984. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו ביחס לחישובי הריבית בגין נזק לא ממוני, ואילו הערעור שכנגד נדחה, והתוצאה היא פסיקת פיצוי גבוה יותר לאם.