ת"א 9365-09-15

תקציר

התובעת, בלו ריבר השקעות, טענה כי הלוותה לדוד מורגנשטרן 700 אלף דולר עבור חברת בלו ריבר הולדינג בע"מ, שהייתה בבעלות הנתבעים דוד מורגנשטרן ופיטר רייבנוורצל. לצורך הבטחת פירעון ההלוואה, הקצה מורגנשטרן באופן בלתי חוזר לבלו ריבר השקעות את כל זכויותיו לקבלת כספים עד לגובה ההלוואה בקשר עם הנכסים והפרויקטים המפורטים בשטר, שהיו בבעלותו המשותפת שלו ושל הנתבעים. הנתבעים חתמו על שטר החוב כערבים. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה. טיוטת הסכם ההלוואה שצורפה לתביעה לא היוותה ראיה משכנעת, שכן לא מדובר בהסכם בפועל אלא בטיוטה בלבד, שחסרים בה פרטים מהותיים רבים. התובע גם לא הביא כל ראיה לכך שכספי ההלוואה הנטענת הועברו מהתובע למורגנשטרן. הנאשמים הציגו גרסה נגדית לאירועים, אשר נתמכה בעדותו של מורגנשטרן. על פי גרסת הנתבעים, התיק כולו התבסס על איום מצד התובע כי ישנה את עדותו בתיק הפטריארכיה, בה היו מעורבים הנתבעים, לרעת הנתבעים. השופט מצא את גרסת הנתבעים משכנעת יותר, מה גם שהעד המרכזי של התובע, טויב, הודה בעבר במתן עדות שקר וגם הסתיר את העובדה שהוא העומד מאחורי טענת התובע. כמו כן, השופטת ציינה כי התובעת לא הוכיחה את יכולתה המשפטית להגיש את התביעה ולהסמיך את עורכי דינה, דבר המהווה תנאי לניהול תקין של ההליך המשפטי. זהות בעלי המניות והדירקטורים של התובעת הייתה אפופה מסתורין, כאשר גרסאות שונות הוצגו בשלבים שונים של ההליך. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוגשה ללא האישור הדרוש ולכן יש לדחותה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים 2 ו-3, בסך 400,000 ₪, בתוך 30 יום.