ת"א 37765-01-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות הן את התביעה המקורית והן את התביעה שכנגד בדבר מיזם משותף כושל בין שתי חברות, מיהר ביואנרגיה בע"מ (התובעת) ופרינס מפעל כרסום בע"מ (הנתבעת). מטרת המיזם הייתה להקים תחנות כוח בתחום הביומסה בישראל. התובעת, האחראית על ניהול הפרויקט וקידומו, לא סיפקה הוכחות מספקות למאמציה והתקדמותה, ואילו הנתבעת, האחראית על מימון הפרויקט, הייתה מוצדקת בהפסקת המימון בשל חוסר ביצועיה של התובעת וספקות הכדאיות סביב הפרויקט. בית המשפט הכיר בכך שלשני הצדדים התחייבויות מקבילות וכי התובע לא מילא את חלקו, דבר המהווה הפרת חוזה. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות למצג שווא או הטעיה מצד התובעת או מי מטעמה במהלך המשא ומתן החוזי. עוד ציינה השופטת את הפרת החובה לקיים את החוזה בתום לב על ידי התובעת, שכן דרשה המשך מימון ללא כל אינדיקציה להתקדמות או היתכנות. גם התביעה שכנגד, המבקשת להחזיר כספי השקעה, נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי ההשקעות היוו סיכון עסקי שנטל על עצמו הנתבע. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה בתביעות להחזר הקשורות לתשלומים בגין זיתים זהובים וייחורי עצי אשלג. כל צד יישא בהוצאותיו, והביטחונות של התובע להוצאות יוחזרו. פסק דין זה חל באותה מידה גם על התביעה האישית כנגד מר הררי, בעלה של התובעת והנתבע שכנגד, אשר שימש כמארגן/מנהל.