ע"א 210/73

תקציר

פסק הדין עוסק בערעורה של חברה שהנפיקה שיק "לפירעון ליוניברסל מנורה בע"מ" ועליו נכתבו המילים "למוטב בלבד". השיק לא כובד והבנק המשיב תבע את ביצועו. המערערת טענה כי המילים שנכתבו על גבי השיק שוללות את סחירותו ולכן לא ניתן להעבירו. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי המילים "למוטב בלבד" אינן מגבילות את סחירות השיק. השיק הוא מסמך סחיר לפי סעיפים 7(ב) ו-(ד) לפקודת השטרות. בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים, והדגיש כי החוק מעדיף סחורה של מסמכים וכי כל הגבלה על סחירות חייבת להיאמר במפורש. יתר על כן, משיכת השיק מחייבת את המסחר בו לבנק, והמילים המדוברות אינן אלא הוראות לבנק הגבייה. גם הבנק המשיב נמצא מחזיק בבוא העת, שכן השיק היה ברשותם לפני כל ביטול נטען, והם החזיקו בו כבטוחה לחובות של לקוחותיהם. פסק הדין הדגיש את ההבחנה בין סוגים שונים של סעיפים מגבילים ואת השפעתם על סחירותם של שיקים. השופטים, ממלא מקום הנשיא זוסמן, השופט עציוני והשופט ח' כהן, דחו פה אחד את הערעור, וחייבו את המערערת לשלם את הוצאות המשיב.