בש"פ 4106/22

תקציר

בפסק הדין הנבחן החליט בית המשפט שלא להפעיל את סמכותו לפי סעיף 7א(ב) לחוק חובת ציות לבטל או לשנות את הקנסות שהוטלו על המשיב. בית המשפט אישר כי סמכותו לפי סעיף 7א(א) נועדה למנוע הפרות עתידיות ולא להעניש הפרות קודמות, כפי שנקבע במקרים קודמים. סנקציות מוטלות רק כאשר שיטות מזיקות פחות אינן מספיקות, והן חייבות להיות צפויות להניע ציות להחלטה. במקרה דנן, המשיב לא קיים את החלטות בית הדין בעניין מבחן כשירות הורית, למרות סיוע ואזהרות מבית הדין. כתוצאה מכך, נקבע כי סנקציות כספיות נחוצות כדי להבטיח את שלומם של הקטינים ולאכוף את הציות. טענות המשיב לאי עמידתו, לרבות קשיים כלכליים נטענים, נחשבו בלתי מספקות ובלתי נתמכות בראיות, והביאו לדחיית טענותיו. בנוסף, הצעותיו לפסילה או להעברה שיפוטית נמצאו בלתי הולמות את ההליך הנוכחי. כך, החלטת בית הדין מיום 16.6.2022 אושרה, והקנסות נותרו בתוקפם כפי שהוחלט עליהם. פסק הדין אושר ב-27 ביולי 2022.