תר"מ 52/21

תקציר

להלן ניתוח משפטי של קטע הדיון וההכרעה שסופק, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **1. דחיית טענת "עושה גם אני":** * **עיקרון משפטי:** פסיקת בית המשפט חוזרת על עיקרון משפטי מושרש כי טענה לפיה גם העותר עובר על חוק דרכי תעמולה אינה מהווה טענת הגנה מקובלת. הדבר עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות (תר"מ 68/20 ו-94/20) המדגישות כי יש לברר טענות מסוג זה במסגרת עתירה קונקרטית, המבוססת על ראיות ועובדות מוכחות, ולא במסגרת כתב תשובה. * **חידוש/הדגשה:** ההדגשה כי בסמכות המשיבה 3 (ככל הנראה, ועדה או גוף מנהלי אחר), בפיקוח המשיבה 2, למנוע הפרות על חוק דרכי תעמולה, תוך שמירה על עקרונות חופש הביטוי הפוליטי, היא קריטית. הדבר מטיל אחריות אקטיבית על הגופים הללו לטפל בהפרות, ולא להשתמש בהן כתירוץ לאי-טיפול. האפשרות לפנות ליושב ראש ועדת הבחירות היא מנגנון נוסף להבטחת אכיפה. **2. חלוקת חומר תעמולת בחירות באירועים ציבוריים:** * **הבחנה משפטית:** בית המשפט מבחין בין אירועי עבר (כגון "אירוע שבועות") לבין דיון בעתירה עתידית. לגבי העבר, נקבע כי אין מקום ליתן סעד, אך לגבי העתיד, נדון עקרון החלוקה. * **עקרון חופש הביטוי הפוליטי מול חוק דרכי תעמולה:** בית המשפט מביע אי-הסכמה עם איסור גורף על חלוקת חומר תעמולת בחירות באירוע ציבורי פתוח, בתנאים מסוימים. ההיגיון המשפטי הוא שכאשר החלוקה אינה נעשית בסמיכות לבמה, אינה יוצרת מטרד, ואינה קשורה ישירות לנבחר ציבור שיכול לנכס את האירוע לתעמולתו (תב"כ 2/21), היא אינה בהכרח אסורה לפי סעיף 2א לחוק דרכי תעמולה. * **קביעת כללים להגנה על שוויון:** ההסתמכות על פסיקת השופט ג'ובראן בעניין עיריית פתח תקווה (אבעיה 10/20) מהווה יסוד חשוב. הקביעה כי אם לכלל המתמודדים קיימת אפשרות שווה להצבת שלטים, חלוקת עלונים ותליית שלטים באירוע ציבורי, אזי מדובר בתעמולת בחירות המותרת בשימוש במשאב ציבורי, היא מרכזית. * **חידוש/המלצה אופרטיבית:** ההמלצה כי עירייה (או גוף מנהלי אחר) תקבע מבעוד מועד כללים ברורים המסדירים פעילות פוליטית באירועים שהיא מקיימת, כגון זמני הפעילות והיקפה, היא חידוש משמעותי. מטרת הכללים היא להבטיח שוויון הזדמנויות בין כלל המתמודדים ולמנוע מצב שבו נבחרי ציבור זוכים ביתרון אינהרנטי. הדבר מחזק את עקרון השוויון והתחרות ההוגנת בבחירות. **3. סוגיית השכרת האולם בקיבוץ פלמחים:** * **הצגת השאלות המשפטיות:** בית המשפט מציג שתי שאלות משפטיות ליבתיות: (א) האם סירוב הקיבוץ להעמיד את המבנה מהווה הפרעת בחירות או שימוש אסור במשאבי ציבור; (ב) האם סעיף 14 לחוק דרכי תעמולה מהווה הסדר שלילי האוסר דיון בעתירה בנוגע לחיוב השכרת מבנה. * **עקרון השימוש במקרקעי ציבור:** ההסתמכות על פסק הדין בבג"ץ 1094/06 (פרשת הליכוד) בנוגע לשימוש במקרקעי ציבור קובעת כי שימוש כזה אינו פסול כשלעצמו, כל עוד אין בו ניצול לרעה או ניצול מעמד מיוחד. זה מקביל לאיסור תעמולת בחירות בכיכר העיר – פעולה הפתוחה לכל, כל עוד אין ניצול לרעה. * **קביעת עובדות והחלת עיקרון "אין לתקן עוול בעוול":** בית המשפט קובע כי השימוש במבנה הותר לחברי ותושבי הקיבוץ בלבד, וכי לא הוכחה הפרה של מדיניות זו. יתרה מכך, הטענה כי מועמד אחר קיים כנס תעמולה נדחתה מחוסר הוכחה, ובנוסף הוחל הכלל המשפטי "אין לתקן עוול בעוול". עיקרון זה נועד למנוע מצב שבו הפרת דין אחת מצדיקה הפרת דין נוספת. ההחלה כאן מדגישה את החשיבות של הוכחה עובדתית ולא טענות בעלמא. * **הפרדת תפקידי ועדת הבחירות:** אי-התייחסות לשאלה השנייה (סעיף 14 לחוק) נובעת מחוסר הוכחה של אפליה או פגיעה בשוויון מצד המשיבים. הדבר מדגיש את הגבולות של סמכות ועדת הבחירות, שמתמקדת בהבטחת הליך בחירות תקין ושוויוני. * **המלצה בשולי הדברים (חידוש והדגשה):** ההמלצה למשיבה 3 (ועדת הבחירות) לבחון קיום מקומות חלופיים בקיבוץ פלמחים (וביישובים קטנים אחרים) לעריכת כינוסי בחירות, ואף לשקול שינוי מדיניות, היא בעלת משמעות רבה. היא מכירה בכך שגם בישובים קטנים, בהם אין מבנים ציבוריים פתוחים, יש לאפשר קיום תעמולת בחירות כדי להגשים את חופש הביטוי הפוליטי. זוהי הכרה בצורך להתאים את עקרונות הבחירות והתעמולה למציאות בשטח, במיוחד בישובים קטנים. **4. סוף דבר:** * **השלכות פרוצדורליות:** ההחלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו משקפת את דחיית העתירה ואת העובדה שלא הוכח שינוי מדיניות או אפליה. **לסיכום,** פסק הדין מדגיש מספר עקרונות משפטיים מרכזיים: אי-הכרה בטענות "עושה גם אני" כהגנה, חשיבות האכיפה האקטיבית של חוקי התעמולה, והצורך בהגנה על חופש הביטוי הפוליטי תוך הבטחת שוויון הזדמנויות בין מתמודדים. חידושים משמעותיים ניכרים בהמלצות להסדרת פעילות תעמולת הבחירות באירועים ציבוריים ובהתאמתם למציאות בישובים קטנים, תוך הבטחת תחרות הוגנת.