ת"א 895/91

תקציר

התיק עוסק בנכס נדל"ן הממוקם בסילוואן שבירושלים, בבעלותו של אחמד חוסיין מוסא אל-עבאסי, שהלך לעולמו בשנת 1980. התובעים, חלק מיורשיו של אל-עבאסי, תבעו את הבעלות בנכס כנגד הנתבעים: רשות הפיתוח, מינהל מקרקעי ישראל והאפוטרופוס לנכסי נפקדים. האחרונה רשמה את הנכס כנפקד בשנת 1987, ומכרה אותו לרשות הפיתוח שנה לאחר מכן. התובעים טענו כי אל-עבאסי וחלק מיורשיו לא היו נפקדים, ולכן המכירה הייתה בלתי חוקית. הנתבעים הסכימו כי חלק מהנכס יוחזר ליורשים אך טענו כי חלק מהיורשים היו נפקדים, והמכירה נעשתה בתום לב. בית המשפט בחן את מעמדם של המנוח ויורשיו כדי לקבוע את תושבותם ואזרחותם, ומצא כי המנוח וכמה יורשים אכן נכחו בירושלים ביום המכריע ולכן אינם נפקדים. כמו כן נקבע כי החזקת אזרחות ירדנית או ביקור בירדן לאחר 1967 אינם הופכים אדם באופן אוטומטי לנפקד. השופט מתח ביקורת על התנהלות האפוטרופוס בתיק, ומצא חוסר תום לב ורשלנות קיצוניים, שפסלו את המכירה לפי סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי היה על האפוטרופוס לאמת את המידע ולהודיע ליורשים, וערבוב התפקידים במינהל מקרקעי ישראל יצר ניגוד עניינים. השופט הורה על חלוקת הבעלות בנכס בין האפוטרופוס (ליורשים נפקדים) לבין היורשים שאינם נפקדים, כאמור בצו ירושה ישראלי. האגודה חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בהחלטה הודגש כי חלוקת העיזבון אינה תנאי מוקדם למעמדם המשפטי של היורשים וכי אין משמעות להתנגדויות פרוצדורליות בנוגע לייצוג התובעים. לבסוף, דחה השופט את טענות האגודה בדבר השתק וטענות נוספות, קיבל את טענת התובעים ופסל את מכירת הנכס.