ת"צ 65546-02-18

תקציר

פסק הדין מתאר את ההכרעה במחלוקת בשאלה האם מסמכי בית המשפט הוגשו כדין לחברה הזרה UBS. המבקשים טענו כי UBS, הרשומה כחברה זרה בישראל ומנהלת בה מקום עסק, טופלה כראוי על פי סעיפי החוק הרלוונטיים. באופן ספציפי, סעיף 347 קובע כי מסמכים הממוענים לנציג המורשה של החברה הזרה ומונחים בכתובת הרשומה, נחשבים כמי שנמסרו כדין. UBS טען כי לא ניתן להגיש את המסמכים תחת סעיפים אלה, וכי תקנה 500 היא החקיקה המתאימה להתייחס אליה. בית המשפט דחה פרשנות זו, שכן היא לא נתמכה בשום פסיקה או בעמדות מלומדות, ולשונם של הסעיפים הרלוונטיים הייתה ברורה. כמו כן, נדחתה גם הטענה כי נזק שנגרם בישראל הוא תנאי מוקדם להגשת כתבי בית משפט לנתבע זר, שכן עניין תוקפה של האמצאה היה נפרד מסוגיית הפורום המתאים. מאחר ש-UBS לא הפסיק את פעילותו בישראל, סעיף 349א לחוק, אליו התייחס UBS להגנתו, לא חל במקרה זה. בית המשפט דחה גם את טענת UBS כי הבקשה לאישור הייתה צריכה להיות מוגשת בגרמנית, וציין כי אין חובה לתרגם מסמכי בית משפט עבור חברות זרות. לבסוף, המבקשים סיפקו ראיות לכך שמסמכי בית המשפט הוגשו לנציגים מורשים של UBS בכתובת הנכונה. בעקבות זאת, קבע בית המשפט כי הבקשה לאישור התביעה נגד UBS הוגשה כדין ופסק למבקשים 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.