ער"מ 13121-04-16

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורו של כבירי בחלקו ודוחה את ערעורו של אדאב. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בעל דין רשאי לבקש לפסוק לו את הוצאות ההתייצבות לדיון הוכחות בתום עדותו. עם זאת, אין מדובר בתשלומים ששולמו לעד עבור הכנת חוות דעתו. לפיכך, אדב"פ הייתה רשאית לתבוע החזר שכר טרחת העד המומחה במסגרת שומת ההוצאות. במהלך חקירתו הנגדית של אחד המומחים, היה על כבירי להבהיר את סבירות שכר המומחים, אך אין בכך כדי לפסול את טענתו של אדאב. נטל ההוכחה לסבירות ההוצאה מוטל על אדב"פ, שעליו להוכיח את נחיצותן ומידתיותן של ההוצאות. במקרה זה, שכר טרחה של למעלה מ-900 מיליון שקל, בתוספת תעריף שעתי נוסף, אינו סביר ואינו מידתי, במיוחד בהתחשב בכך שמטרת חוות דעת המומחה הייתה לדחות תביעה ייצוגית. אמנם לא הוכחה סבירותן הספציפית של ההוצאות, אך כלל ה"מתינות" חל על הוצאות התובעים הייצוגיים, כלומר הסכום שנגבה מכבירי חייב להיות מתון. מאחר שהתביעה המקורית לא נחשבה קנטרנית או נעשתה בחוסר תום לב, מסכימים בתי המשפט כי ראוי להחיל כלל זה. בהתחשב במכלול הנסיבות, הוצאות שכר המומחים נקבעות על 120 אלף שקל, בהם יחויב כבירי. לפיכך, ערעורו של אדבאפ נדחה, וערעורו של כבירי מתקבל באופן חלקי.