ת"א 315/97

תקציר

פסק הדין דן ביישומו של "כלל השנים האבודות" בתיק תלוי ועומד. כלל זה, שנקבע בפרשת אטינגר, קובע כי נפגעים או עזבונותיהם זכאים לפיצוי בגין אובדן שנות השתכרות עקב פגיעה. בעבר, ראש פיצוי זה לא הוכר. לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב תביעה כך שיכלול ראש נזק חדש זה, שכן הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט חולק על כך, וקובע כי התביעה מתייחסת לאותה עילה ולכן היא פטורה מהתיישנות ההתנגדות. כמו כן, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לדחות את בקשת המבקשים לתקן את כתב תביעתם. פסק הדין בעניין אטינגר, שקבע את "כלל השנים האבודות", ניתן במארס 2004, ובית המשפט מטיל ספק באיחור הגשת בקשתם. בית המשפט מציין כי התיק מתנהל מאז שנת 1997 ותיקון התביעה בשלב זה יחייב שמיעת ראיות נוספות, דבר הגורם לעיכובים מיותרים. תחת זאת, בית המשפט נעתר לבקשה החלופית לסעד של פיצול, ומאפשר לתובעים לתבוע את ראש הנזק של "השנים האבודות" בהליך נפרד, אם יש להם עילה לכך. החלטה זו מתקבלת ללא משוא פנים, ובית המשפט מדגיש כי תלויים שהם יורשי המנוח אינם יכולים לקבל פיצוי כפול. סיכומי התובעים אמורים להיות מוגשים בתוך שבעה ימים, ואילו סיכומי הנתבעים 1, 2, 3 ו-4 יוגשו בתוך 90, 60 ו-30 יום, בהתאמה. פסק הדין בתיק נקבע ליום 22.01.06, כאשר המיתונים השונים לא יקטעו את הספירה לאחור. פסק הדין ניתן בהיעדר בא כוח לשני הצדדים.